אדונית התבלינים

אדונית התבלינים מקשיבה,

שומעת את הסיפור,

את הלחישות ואת הצעקות,

את הבכי החנוק.

אדונית התבלינים מתחברת

לנקודה שבלב,

זו שמבקשת להתקרב,

שמפחדת לגעת אבל רוצה כל כך.

אדונית התבלינים רואה

את הילדה הקטנה,

הזכה, הצוחקת צחוק מתגלגל.

חפה מכל מסיכה,

בושה, אשמה וצער.

אדונית התבלינים מרגישה

את המהות,

את הטוהר והבריאות.

את כל הטוב והיופי שמסתתר בתאי הגוף

שהיא שכחה במהלך השנים.

אדונית התבלינים מזכירה לה

את הדרך חזרה לעצמה,

מעצם היותה,

בלי מאמץ.

.

אדונית התבלינים מלמדת

איך לאהוב מחדש,

איך למצוא את כל התשובות

שתמיד נמצאות בתוכה.

המרשם הסודי שלה הוא

התבלין המסוים,

שהריח שלו, או הטעם, או המגע בכף היד

יעוררו את החושים,

יזרימו את הדם,

ישחררו את מה שמיותר.

לפעמים נדרשים תבלינים נוספים

כדי לפרום אט אט את סבכי החיים.

בסבלנות, באהבה,

בדרך שמסכימה לצלול לתהומות עמוקים

ולצאת מהם צלולה וחזקה.

והנה היא,

מוכנה לפגוש את הרגע הזה ואת כל מה שהוא מביא איתו.

לחיות בלב פתוח,

לטעום, לחוות, להתרגש,

להשתובב ולצחוק בקול,

להתפעל ולברך על כל הטוב והיופי,

לרקוד את הריקוד של החיים.

זאת המתנה של אדונית התבלינים.