יום רביעי היה יום קצת עמוס.
קמתי מוקדם ומיד התחלתי בעשייה - מסדרת, מארגנת, מכינה אוכל, מתכוננת ליום עבודה. פקקים, פגישות, מיילים, פקקים בכיוון ההפוך,
וחזרה הביתה אל שלושה מתבגרים שצריכים את תשומת הלב שלי כל אחד בדרכו.
מהחדר שלו קרא לי הבכור וביקש לדבר איתי כי קשה לו. ואני שגם ככה נשארתי כמעט בלי אויר מהיום שהיה, באינסטינקט שמזהה מצוקה הפסקתי לנשום.
והיה לי קשה כי כל מה שרציתי היה להציל אותו ולגייס את שארית כוחותי בשביל להיות שם בשבילו כשהוא כואב וקשה לו.
וגייסתי. והייתי. וחיבקתי.
והלכתי הצידה לרגע כדי להבין את מה שאני יודעת בוודאות ותמיד כל כך קשה לי ליישם… שלהיות שם בשבילם זה לא בהכרח להציל אותם, ושזו הדרך שלהם להתמודד ולהתגבר להתחזק.
וואו, איזה מסע אנחנו עוברות כדי ללדת אותם, ולגדל ולשמור ולגונן.
ואז מגיע מסע נוסף, משותף,
לייצר את הנפרדות הזאת ולתת להם לצמוח ולפרוח ולגדול באמת.
אחרי שווידאתי ששלושתם נושמים באופן סדיר ושהם נפגשים עם אבא שלהם לארוחת ערב, הלכתי לי.
עשרים לשבע בערב, נכנסת לאוטו עם כל העומס הזה, גרון חנוק והרגשה ש3 טון של משא יושבים לי על הכתפיים, נוהגת ובוכה, והראש מלא במחשבות, נוהגת ובוכה.
רבע שעה אחרי, נשימה עמוקה.
אני בממלכת יופי של פרחים ונרות וריחות.
סדנת שזירה בחנות פרחים קסומה. זמן לעצמי.
מכאן ומשם נפגשת לה קבוצת נשים - אמא ובת, הריונית אחת, ג׳ינג׳ית עם משקפיים, זוג
חברות, צעירונת אחת, ואני.
אחרי מזיגה של רוזה מושלם וקצת נשנושים מתחילים ההסברים.
עינת (שהיא בעצם ד״ר עינת טקו, רופאה מתמחה שממקבלת חיים של תשוקה לפרחים וזרים (וזו בפני עצמה סיבה לכתוב לעצמי לתאם איתה כוס קפה של השראה) מראה סוגים שונים של פרחים. פתאום יש משמעות לכל פרט - גבעולים ועלים וצבעים וירק מסוגים שונים. עולם ומלואו.
אני נזכרת בימים אחרים, שהייתי ילדת מושב.
היה לנו שדה של פרחים מאחורי הבית וקמנו מוקדם לקטוף.
אני נזכרת בריח החריף של הטגטס הכתום, והעדעד והגיפסנית ואפילו הצלילים של השמות של הפרחים נשמעים לי פתאום שייכים לחיים רחוקים.
זכרונות הילדות שלי, וכל היופי הזה סביבי, קצת מציפים.
בתמונה זו אני, והמזמרה קוטפת טגטס בשדה.
עוד כמה לגימות רוזה, ומאי שמנהלת את החנות מלמדת את הטכניקה.
מי ידע? כמה כח צריך בידיים כדי להחזיק את הפרחים ולסובב בזהירות ככה שתיווצר ספירלה.(יכול להיות שכל מה שטוב ויפה ביקום הוא ספירלה?).
מחזיקים פרח אחד יציב וישר ואז מוסיפים עוד אחד באלכסון, ואז מסובבים קצת ומחזיקים חזק, ושוב אלכסון וסיבוב ועוד פרח ועוד אחד והאצבע כואבת ולוקח לי מלא זמן לקלוט את התנועה ואני מפרקת. קצת מתוסכלת ומנסה שוב.
עינת ומאי פיות השזירה באות לעזור ואני ממשיכה, עד הרגע שהד״ר אומרת ש״זה נראה מושלם״.
אני גאה כמו ילדה שחזרה מהגן עם ציור ואמא החמיאה לה, ולרגע אני חושבת שאולי אני בכלל צריכה לעשות שינוי קריירה ולבוא לעבוד כאן, לשזור כל היום מוקפת בכל היופי הזה ובאנשים מחייכים (כי מי לא מחייך ליד פרחים?).
אפילו הנייר החום והחבל הדק שאני אורזת בהם את הזר נראים מושלמים.
ולמרות שעוד מעט אגיע הביתה ואפתח את האריזה ואתיר את הקשר אני עדיין עובדת על המוצר המוגמר וזה מוסיף לתחושת הגאווה וההצלחה.
נפרדת מהחברות לרגע ויורדת במדרגות עם הזר שלי.
חדשה, נושמת, מלאה באנרגיה.
נכנסת הביתה ומחבקת את האהובים שלי.
כולם בטוב.
ואני והזר מרוצים ממש!
מבטיחה לעצמי לזכור לצאת מדיי פעם מהשגרה העמוסה.
להיות החברה הכי טובה שלי ולעשות דברים שמטעינים ומשמחים אותי.
כי שכשאני במיטבי כולם סביבי מושפעים.
וזר אחד ששזרתי, בערב אחד קסום,
אפילו לו יש יכולת לייצר אדוות של שמחה וטוב.
מה למדתי?
לקנות חוויות כמה קל וזמין ואפשרי עבורי להכניס לחיים שלי חוויות כאלה,
רבע שעה מהבית, שעתיים סדנה. אושר.
מחקרים מדברים על היתרון שבקניית חוויות לעומת מוצרים והנה כאן הרווחתי גם חוויה וגם את המוצר עצמו, פלוס זיכרון מתוק.
מתי בפעם האחרונה עשית משהו בפעם הראשונה?
ידע חדש, מעולם שאין לי אליו נגיעה ביום יום ואני לא באמת ״צריכה״ אותו.
אבל הוא מפתח את המוח שלי, ויוצר קשרים חדשים בסינפסות, ומוציא אותי מאזור הנוחות.
זה חשוב כל כך לבריאות הקוגניטיבית שלי וגם אם היום זה נראה קטן, אני המבוגרת יותר מודה לי מראש. בריאות.
פרחים עושים אנשים שמחים
בהולנדית זה נשמע יותר טוב: bloemen maken mensen graag
נוכחות של פרחים בחיים שלנו מעוררת רגשות של שמחה, משרה שלווה, מגבירה תחושה של שביעות רצון, משפיעה על החושים ואפילו עוזרת לשפר את תפקוד המוח.
זה נכון גם לגבי צמחייה ירוקה, ועצים וטבע.
אומרים שגם שציורים וצילומים של כל היופי הזה משפיעים עלינו באופן דומה, למרות שאני בהחלט מעדיפה את הדבר האמיתי.
טיפים של עינת מ wildflower לשמירה על פרחים שמחים :
לוודא שהגבעולים נקיים מעלים - כי עלים שיפגשו מים בצנצנת גורמים לריקבון.
להחליף מים כל יום ובהזדמנות לקטום קצת את הקצה של הגבעולים.
השקית הקטנה הזאת שמקבלים עם האוכל לפרחים - לשים ממנה כל יום קצת ולא הכל בבת אחת
אם פרח מתחיל להראות מסכן, להוציא אותו אחרת הוא ישפיע על כל החבורה.
לפרטים נוספים של wildflower והסדנאות:
https://www.wildflowertlv.com/flowers-workshop